בס''ד

לימוד עקרונות ה12 שבטי ישראל

riba

1. נשימה ותנועה

א. נשימת תינוק (קבלת חיות)

ב. נשימה לרגיעה ואריכות ימים (ליוויתן)

ג. נשימת שור וחמור

ד. נשימת מלאך לפעולה חרישית והתגנבות

2. הצעדים והתנועה של שנים-עשר השבטים

1. שבט שמעון

כניסה ויציאה דרך אחד משני סמליו, הבית עם:

א. הדלת (מאונך) התקרבות והתרחקות

ב. החלון (מאוזן)

תרגול בחלק ב. מלווה ביישום נחיתות או גלגולים ממבחר טכניקות הנקראות השתלבויות קרקע באביר_TM

כפי שזה נשמע אנו מונעים משימוש במושג של בלימות או התנקשויות.

התנועות המתייחסות לסמל השני של שמעון, שהוא החרבות מאופיינות בתנועות חיתוך בצירים רחבים או צרים כאשר הידיים והרגלים הם להבי החרב כאשר לוחם האביר _TM אינו חמוש באחד מכלי הנשק הרבים של האביר _TM

2. אשר עיקרון העץ

תנועה של חלק אחד של הגוף חייבת לכלול תנועה משולבת או תומכת של שאר הגוף כמו שתנועה של ענף בעץ גורמת לכל העץ לנוע בתאום איתו. מדובר בגרירה של כל הגוף ע''י חלק ממנו כיחיד בילתי נפרד. יש אספקט של מודעות ברוח חיות הזורמת בתוך הגפיים שלנו כמו ענפים של עץ עם כל ביצוע או תנועה ע''י תקשורת בין כח הרצון במוח לשאר חלקי הגוף.

3. ראובן עיקרון הפרח

אביר _TM משתמש בעיקרון התנועה הנצחית. הפרח מושרש באדמה אך הוא נע וזז עם כל משב רוח קל על מנת לשוב לתנוחתו המקורית . הפרח הוא כל כך קל משקל שניתן באמצעותו לראות כיוון של רוח שאינו מורגש על ידי בן-אדם. תנועה קדימה, אחורה ולצדדים בתנועות מעגליות עדינות של עמוד השדרה, על ידי כיווץ והרפיה עדינים של השרירים ניתן לחקות את תנועותיו הגמישות של השיכור. סגנון תנועה זה חיוני בהתחמקות מההתקפות של היריב על ידי סיבובים והטיות של הגוף על ציר האגן יחד עם הטיית הכתפיים בכיוון השעון ונגד כיוון השעון . תנועות כאלו יכולות לגרום ליריב להחטיא את מטרתו, לאבד את שיווי משקלו או ליפול וזאת ללא מגע איתו.

4. גד; האוהל

דמה את עצמך לאוהל עם עמוד הנמצא במרכז עם דגל בראשו . רגל אחת היא ציר העמוד עליה נח המשקל הרגל השנייה חופשית להסתובב מסביב לציר ולמקם את עצמך בכל נקודה בטווח 360 מעלות. אינך מוגבל להשתמש ברגל אחת בלבד כציר, מכיוון שאנו בני האדם בורכנו בשתי רגלים וצריכים לראות את עצמנו תמיד כעמוד המרכזי של האוהל בדיוק כפי שאנו רואים את עצמנו כמרכז העולם שלנו, שחקנים מרכזיים בבריאה כפי שאנו חווים אותה.

5. זבולון; כלי שייט במים

שמירה על שיווי משקל ואחיזה בקרקע במהלך קרב בכל תנאי קרקע ושטח ללא הבדל אם הם רטובים או יבשים, קשים או רכים, חלקים או מלאי בליטות, הוא תנאי הכרחי להישרדות. הדימוי כאן של כלי שייט מודגם כאבן שמושלכת על פני בריכה כשהיא "מדלגת" על פני המים ובקושי נוגעת בהם. תנועה מהירה קדימה מכתיבה שהאנרגיה תושלך מימין ומשמאל אל המרכז קדימה בתנועה זורמת כשהראש מוליך את הדרך ללא היסוס כחרטום מחודד של ספינה החותכת את הגלים במהירות גבוהה. מנגד אנו צריכים לפגוש התקפה כזו כמו קיר של מים שסופג את עוצמת ההתקפה ברכות ומנטרל אותה על ידי הטיה של העוצמה שלה בגלגול אנכי או בסיבוב אופקי על ידי הפיכת קיר המים למעין מערבולת . תנועה של כלי שייט דרך מים או תנועה של מים דרך חומר אחר צריכים להיות זהים. כשהגוף שלנו הוא כלי השייט יש שלוש סוגי תנועה בסיסיים התלויים בעומק המים בהם אנו שטים.

א. עד הברכיים

ב. עד המותניים

ג. עד הכתפיים

אביר _TM קובע עיקרון שהגפיים שלנו לעולם לא ינעלו בצורה ישרה או יהיו בצורה אחרת בסכנה של פרישת-יתר בכל סוג של תנועה או חבטה. הרגליים צריכות להיות מכופפות במקצת ורגועות מבלי לפגוע באיזון. במים רדודים אנו צועדים כאשר הברכיים עולות גבוה עמוד השדרה גמיש והידיים עוזרות לשמור על שיווי משקל בתנועות סיבוביות בין החזה לחלק התחתון של הבטן בזמן שכפות הרגלים מתיזות מים.

במים בגובה המותן אנו מורידים את מרכז הכובד שלנו ופושטים את הידיים למטה בעוד אנו צועדים בצעדים ארוכים שמקורם במותניים ומטים את הגוף מעט לצד הנגדי של המותן המובילה. המשקל שלנו מועבר לאט מהעקב אל כרית כף הרגל ונדחף על ידי האצבעות.

כשאנו עומדים במים בגובה הכתפיים אנו מיישרים את הגב ומעלים את המרפקים שלנו עד למעט מעל קו המים בתנועות מצד לצד, הצעדים שלנו קצרים על כריות כף הרגל כאשר תנועת הידיים הפוכה לתנועת הרגליים, כאשר הרגל השמאלית קדימה החזה מוטה בחדות שמאלה והמרפק הימני מופנה לחזית. הרגל השמאלית קדימה וכך גם המרפק הימני. שימו לב כיצד המרפק המוביל נע בכיוון של הרגל המובילה . המרפק המוביל "הגיע" למיקומו בזכות התנועה הנמשכת של המרפק השני שזז אל מאחורי הגב. איזה מרפק לפיכך הוא "המוביל" ?

תנועה דרך מים במהירות מהר ככל האפשר היא דרך אידיאלית לפתח מהירות ועוצמה על היבשה. משטח מדברי חולי יכול להביא לאותן מטרות. כשהיד או הרגל פרוקות, נאמר בגמרא שניתן להחזיר אותן למקומן ע"י מיקום היד או הרגל במי קרח.

6. יוסף : השור

כידוע השור הוא אחת החיות החזקות בבריאה (יחסית למשקלו) הוא ישר ועדין בנוסף להיותו חזק. נאמר שקשה מאד לעורר את כעסו של השור.

השור משתמש במשבי רוח קצרים ומהירים, אותם הוא שואף ונושף דרך נחיריו. נשימת השור עמוקה ועם זאת רדודה יחסית לנשימת החמור שמייצג את שבט יששכר, שנשימתו ממלאת ומרחיבה את הבטן התחתונה. אחת הסיבות לנשימה הפחות עמוקה של השור מפני שהשור אינו נלחם בדרך כלל זמן ממושך. נגיחה מהירה מאחר שמשקלו גדול יותר מספיקה כדי לשפד כל אויב על הקרניים הקטלניות של השור.

השור יוצר את הכח בתנועה גדולה שמגיעה מאחור למטה (דרך ההתחפרות שלו עם הרגליים האחוריות) דחיפה חזקה קדימה ולמעלה עם הרגלים האחוריות ההתחפרות ודחיפה חזקה ברגליים יוצרת תנועה חזקה ומעוגלת כלפי מעלה

תנועה אחרת של השור, חזקה באותה מידה היא נגיחה כלפי מטה ממצב עמידה, בתנועה זו השור מכה כלפי מטה תוך כדי הרמת הרגלים האחוריות וזריקת היריב כלפי מטה.

מכיוון שנשימת השור רדודה, אחרי ש "מנת" האויר הראשונית נכנסת לבטן התחתונה, ומרוכזת באזור החזה הכח החייתי של השור מיוצרת בצורה פנימית ומועברת דרך כח חיצוני בגיבוי של משקל הגוף של השור.

אנו לומדים מהשור לעבור דרך היריב שלנו ולהשתמש במשקל הגוף שלנו כדי להפעיל אותו בהתפרצויות של כח תוך כדי שימוש בנשימות בעלות עומק בינוני, אנו יכולים להשתמש בשתי הידיים כמו קרני השור כדי להסיט את התקפות היריב ולהסיט את הגנות היריב להתקפות הנגד שלנו. נגיחה לפני היריב או לעמוד השדרה יכולות להיות מלוות בכריכת "הקרניים" שלנו מסביב להם וחבטת גוף מלאה כדי להוריד את היריב לקרקע. היכולת בהתפרצויות של כח תוך כדי שימוש במשקל שלנו ללא פחד או כעס היא הבסיס לשיטת השור. מכות גוף אל היריב ובלימה שלו הם ממאפייני שיטת השור כמו גם מכות מרפק המבוצעות בדחיפה חזקה על ידי הרגלים. השור הוא חיה צנועה ויוסף נחשב רב עוצמה בזכות צדקותו. יוסף שומר את עיניו מפיתוי רע ואת ברית הקודש שלו וכך שמר על קדושה וטהרה בין הברית והמוח דרך כל המסלול של עמוד השדרה

לכן יוסף הלולב

7. נפתלי: האיילה

האיילה חיננית וזריזה כשהיא נעה בחופשיות בין קבוצות עצים במלא המהירות ללא מאמץ ניכר. היא משנה זוויות וכיוונים בלי להאט ובלי לתת איתות מראש לאן תפנה. האיילה לא מראה סימנים של ספיגת זעזוע כשפרסותיה נוגעות בקרקע על מנת לזנק מיד לאוויר למרחק הגדול פי כמה מאורכה. אין שינוי ניכר בהבעת פניה השלוה של האיילה בין במצבים שקטים ובין במצבים מלאי סכנה. לוחם ה "אביר" צריך להימנע מתנועות מיותרות של העיניים ושל שאר הגוף על מנת לשמור את טקטיקת הקרב, רגשותיו ואת כוונותיו מוסתרות מעיני היריב. כשהיריב מזהה לחץ, עייפות, חרדה או בלבול, הוא יכול להשתמש באלה לטובתו. אם הצלחנו להסתיר רגשות ותוכניות אלו ממנו, יתכן והוא היה קרוב לתבוסה בעיני רוחו ומרגיש שמאמציו מעלים חרס. על ידי הפגנת חולשה אנו מעודדים את היריב להמשיך להתקיף . אל תראה סימן כשהאויב הצליח להנחית עליך מכה. אם היריב מרגיש שמיטב מאמציו אינם משפיעים עליך הוא יתייאש. נצח את אויבך תחילה וטפל בפצעיך לאחר מכן כשאתה מחוץ לטווח סכנה. נוע בחינניות ושנה זוויות וכיוונים בחופשיות בהתאם לצרכים שלך.

היה החלטי או חמקמק ושמור על שקט פנימי, במיוחד אם הסיכויים נראים כנוטים לטובת היריב. אמור מילה טובה לחבריך הקרובים שמתייחסים אליך בנדיבות ותומכים בך.

8. דן : הנחש

בראשית מ"ט פסוק ט"ז,י"ז פרשת ויחי : "... דן ידין עמו ... יהי דן נחש עלי-דרך הנושך עקבי סוס ויפל רוכבו אחור."

הצדק מכה במהירות בצורת נחש המסמל את יצר הרע בתוכנו המפתה אותנו לעשות את אותם מעללים רעים עליהם אנו חייבים לשלם. הנחש הוא כולו שידרה. הוא מתכווץ לכדור ע"י כיווץ השרירים לאורך עמוד השידרה שלו על מנת להתפרץ בחדות ולהימתח לגמרי בכיוון ההתקפה הקטלנית שלו.

רגע לפני ההתקפה הראשונית הנחש שואף אויר דרך הנחיריים שלו בפה פתוח ומפיק את צליל הלחישה שלו, שיכול להיות מאוד מאיים. באביר _TM האמות מדומות לגוף הנחש בעוד כפות הידיים משמשות כראש הנחש. ההכשה באה כמכה ביד פתוחה כאשר המגע לפני שהיד נמתחת לגמרי וסגירת האצבעות כאילו על מנת לתפוס את משטח המטרה בדרך חזרה. במגע הראשוני עם היריב אנו משחררים נשיפת אוויר דרך הפה, הנשיפה עוברת דרך קצה הלשון ומשמיעה צליל שדומה לצליל האמיתי של הנחש. הנשיפה הזו מפנה מקום לנשימה הבאה שאנו לוקחים. תוך כדי חבטות מרובות או רצפים כאשר שתי הידיים מכות לסירוגין אנו נושמים נשימה שטחית דרך האף ונושפים בנשיפות קצרות דרך פתח צר ביותר של השפתיים, מה שמרשה לשרירי הבטן להתגלגל, להתרחב ולהתכווץ בחופשיות בזמן ההתקפות. אביר _TM רואה את מוטת הכנפיים של שתי הזרועות ביחד עם הגו העליון והעורף כיחידה אחת שמדומה לגוף של נחש עם שני ראשים כל ראש הינו יד. הנחש מכוון התקפות מדויקות לאזורים חלשים וחשופים ולנקודות לחיצה בגוף היריב. הפרק תמיד גמיש ביותר ופנים וחוץ האמה יכולים לשמש ככלי התקפתי בשיטת הנחש של אביר _TM_.

יד מעוגלת קלות עם כל האצבעות אסופות יחדיו בשורה ישרה או שתי האצבעות אחרי האגודל משמשות כטכניקות, מכת סטירה עם מעבר של האצבעות דרך הגוף כטכניקת המשך משמשת גם היא לעיתים קרובות. מטרות מועדפות הם העיניים, בית השחי, הגרוגרת, הצוואר, החלק העליון של הגולגולת והאזור מתחת לאף, מטרות נוספות הן הכליות, הכבד, המפשעה, פנים הירך, החלק האחורי של הברך והקרסוליים. אביר _TM משתמשת בטכניקות הנחש גם ברגליים בצורה של הצלפה וחזרה ודיוק רב לנקודות רגישות.

9. יששכר : החמור

אביר _TM לומד שיעור יקר ערך מהסמל של שבט זה. לחמור יש מספר רב של תכונות חשובות החיוניות ללוחם.

לחמור יש סיבולת וכח לספוג כמות עצומה של קשיים וסבל, יש לו נחישות להשלים את המשימות הנדרשות ממנו כמו שלוחם צריך למלא את החובות שלו ולמלא אחר פקודותיו. החמור נושם נשימה עמוקה דרך הנחיריים הגדולים שלו לתוך הבטן התחתונה ויכול להפיק כח הגדול פי כמה ממה שמצופה מהגודל והמשקל שלו בלבד. החמור משתמש באוזניים הארוכות שלו כל הזמן כדי להיות קשוב לסביבתו ומחוץ לתחום הראיה שלו ולזהות סכנות . החמור מפורסם בבעיטה האחורית החזקה שלו המבוצעת לעיתים קרובות בשתי הרגליים והמהממת את המקבל. החמור אינו מפונק ואוכל מה ששמים לפניו.

כשמתרגמים את מאפייני החמור לתנועות אנושיות ותכונות של הלוחם אנו מקבלים לוחם בעל עוצמה, הנושם בצורה עמוקה, מוכן לחסל את האויבים העומדים לפניו ותמיד קשוב לסביבתו ובמיוחד לזו שמחוץ לתחום הראיה שלו.

הלוחם הזה בועט בעיטה אחורית קטלנית שיכולה להרים את היריב ההמום באוויר ולהטיל אותו בחוזקה לאדמה. יש לו סיבולת ואת היכולת לקבל ולספוג מכות רבות, תנועותיו הן קצרות מהירות בעלות עוצמה וחסכוניות.בתרבויות שסובבות את ישראל החמור הוא אוביקט ללעג ולהתעללות, בניגוד לכך התורה הקדושה מורה לנו לכבד את המת, קל וחומר את החי ואת החיים של בני האדם ושל כל יצורי הבריאה. יתרה על כך כתוב שהמשיח יכנס לירושלים כשהוא רכוב על חמור לבן. המילה חמור מכילה את אותן האותיות המרכיבות את המילה חומר.

התיאור בתורה של המשיח הרכוב על חמור לבן הוא מטפורה המדמה רכיבה לשליטה מלאה ומוחלטת של המשיח על החומר הרוח והנפש שלו ועל ידי כך להשיג את הדרגה הגבוהה ביותר של קדושה וטוהרה המיוצגת על ידי הצבע הלבן. מי יתן ונזכה לגאולה במהרה בימינו.

10. בנימין: הזאב

הזאב הוא ערמומי ומשתמש הרבה בחושיו. יש לו חוש ריח מפותח ושמיעה טובה. מעל הכל הוא

ערמומי מכיוון שיש לו כישורים רבים אותם הוא מפגין בצורה שאינה שובת עין במיוחד. הוא מהיר אך

לא מהיר מאד. זריז אך לא הזריז ביותר. חזק אך אי אפשר להשוות אותו לחתול גדול כמו נמר או

לבהמה כמו שור. תזמון מושלם מאפשר לחיה להצליח. הזאב סבלני ומכה נמוך לשוקיים, הוא חג סביב

היריב ופתאום מזדקף כמו אדם וקורע ליריבו את הגרון. הוא סובב את יריבו, תוקף נמוך או מזנק –

פורץ עליהם. סורט או נושך התקפות חזיתיות או אחוריות. זאבים גמישים באופיים וערמומיים. הזאב

והשועל הם חלק ממשפחת הכלביים מבחינת שיוך . בגלל ריבוי המינים אין אנו מתכוונים לסווג את

תנועותיהם ומאפיני הקרב שלהם יחדיו. ניתן לכלול את השועל בדיון על הזאב מכיוון ששניהם

מסתמכים על טכניקה ערמומית תיזמון ומיקום. הזאב והשועל יכולים להיות מדומים ללוחם מזדקן

שאינו יכול לסמוך עוד על הרפלקסים המהירים שלו ועל עוצמתו אלא חייב להשתמש בחוכמתו, אותה

למד על בשרו בשנים של עימותים ולמקם את עצמו במיקום הנכון כדי להנחית את ההתקפה המתאימה

ביותר בתיזמון המדויק וכך להביס את יריבו המסתמך על נעוריו זריזותו וכוחו. עם הזמן היכולת

הגופנית תלך ותפחת עוד יותר ודרכו של הזאב לא תתאים עוד ללוחם הזקן והוא יהיה חייב לפנות

לתנועות הרכות ביותר אותם מבצעים העופות (כגון חסידה או ה''נשר הגדול'') שמשתמשים כמעט אך

ורק במיקום הגוף ותיזמון בשילוב עם מכה עדינה לעינו של הקוף האלים שתקף אותן ושולחים אותו

חזרה אל הסבך ממנו הגיע.

11. יהודה: האריה

מסמל את השבט המלכותי, האריה מסמל את מלך החיות. אריות הם חזקים ומהירים מאד. האריה מכה מכות מרסקות עם הכפות שלו וחותך עמוקות עם הטפרים שלו בשילוב של חן, עוצמה, מהירות, אכזריות וחוסר פחד מוחלט בצורה בלתי ניתנת לחיקוי על ידי חיות אחרות. עצבני, מפונק ואנוכי האריה הורג ופוצע רק כדי להראות את שליטתו. האריות אינם מנהלים משא ומתן. הם שואגים ולא מנסים להסתיר את כעסם או אי שביעות רצונם.

התכונות האלו מתקבלות אם הלוחם הוא אריה או מלך. הקול שלו מעורר פחד ונשיכתו יכולה להסיר ראש. למרות שכפותיו יכולות להכות בצורה מעגלית, האריה מזנק ישר ומסתובב אם טרפו הצליח לחמוק מקו ההתקפה שלו. הוא מכה חובט מתנגש קורע ושובר עצמות ומכוון את התקפותיו לאיברים הפנימיים בתוך יריבו. יש רוח מלכותית בכל תנועה של האריה. אין שום דבר מתנצל באריה. תנועותיו הן חבטות ישרות זריזות וחזקות, סטירות, מכות כפות, מרפקים, בירכיים דחיפות, ומכות כתפיים . האריה מכה ישר (אליפסה שטוחה) או במעגליות. הוא משלב את כל האלמנטים של הכח המופק מתנועות ארוכות וסוחפות. טכניקות האריה אינן קצרות מהירות או מכות הבאות כתגובה להתקפת היריב.

12. לוי : החושן

שמו מורכב מאותיות למד (לימוד),ואו '' ו'',ו ''יוד'' (יד ), שמרמז על קשר בין לימודיו ומעשי ידיו.

מכיוון שלוי נמצא בכל שבט והסמלים שלהם מכילים 12 אבנים מיוחדות בעלות ערך, המייצגים כל שבט ושבט, החושן ממחיש את כל שנים-עשר השבטים כולל מאפייני התכונות שלהם והתנועות שלהם באיזון והרמוניה מלאה.

הלווים היו השומרים של בית המקדש בירושלים, והיו לוחמים עזים. לוחם טוב שואף לשלוט בכל שתים עשרה המאפיינים של השבטים וביכולת להשתמש בכל תנועה ובשילוב נתון שלהן בנפרד או בתנועות הבסיסיות משבטים שונים.

הלווים הם המומחים של המיזוג ההרמוני.הם באופן מילולי הפכו לחלק בלתי נפרד מ-11 השבטים האחרים כולל שני חצאי השבטים של אפרים ומנשה צאצאי יוסף.

עוצמה נחוצה בקרב היא יכולת להתאחד עם היריב כמו יישות בלתי נפרדת.

כמו שאנו שואפים להידבק בהשם יתברך ביראה, אביר חותר להידבקות לאויב מסיבה הפוכה.

ע''י כך אנו מתפקדים עם המחשבה ומבצעים תנועות של היריב ,וכך אפשר לדעת ,לחוש ולישלוט בהם באותו אופן מדוייק שאנו יוזמים ומבצעים טכניקות שלנו.

אנו לא יכולים תמיד לשלוט או לתמרן אחרים.אנו לא יכולים לצפות לשנות טבע של אנשים אחרים, רוח או מצב רוח.

אך אנו יכולים להגיע לרמה של הגברת טביעת העין והריכוז על היריב עד שאנו מאופסים על הגרעין והשורש של המוטיבציה מאחורי יוזמת התנועה ,כאילו זה היה מה שאנו עושים.

ברגע הזה אנו יכולים לתמרן שינויים בתנועת התוקף,שמטים אותו מהתקפה, אשר מתאימים את האויב לאחד שזורם לכוונה ולמטרה העיקרית שלנו.

רמה כזו ניתנת להשגה רק ע''י כך שאנו הופכים להיות כלי קיבול זורם, המזהה, מבין, מקבל ומחקה את היריב שלנו, על מנת לחשב את התגובות שלנו.

זהו אותו תהליך שבו תינוקות משתמשים על מנת ללמוד לדבר.בעוד שאותם כישורים

מעורבים,השוני העיקרי בין לוחמה עם מגע גוף הוא הכלים שבאמצעותם אנו מכתיבים את הפקודות.

לדוגמה, בדיבור אנו משתמשים בשריר הלשון ולוחצים אותו כנגד השיניים, החך העליון או התחתון בשילוב עם הרצון שלנו, הרוח, וכישורים שונים.

תגובה וחיקוי אפשרו ללוויים להשתלב ולהסתגל באופן טבעי לכל שבט אחר. כישורים אלו הם המפתח לכל צורות התגובה.

מענה בתגובה לשינוי קבוע בסיבות, להסתגל, לזרום ולהשתלב איתם, להמיר או להפוך אותם, הם התרומה של שבט הלוויים לתנועות הלחימה, שאנו יכולים לקרוא להם תגובות או התקפןת נגד.

להשתלב או להתערבב עם אחרים הוא הישג עצום אם אנו יכולים לשמור המאפיין שלנו והרצון לאורך כל התהליך. משימה זו דורשת שליטה עצמית ויכולת לאזן את עצמנו בין אלמנטים שונים.

למרות שנגענו במאפיינים אחרים של סמלי השבטים, הפרק הזה דן בייחוד בצורות תנועה המיוחדות לסמלו של כל שבט. ראוי לציין שכל שבט מייצג חודש בשנה ומזל מגלגל המזלות. לכל שבט הצבע שלו, הנשק שלו וברכה מיוחדת מיעקב אבינו.

היות וכל שבט צמח מאחד מבני יעקב ומאפרים ומנשה שהם חצאי שבטים.

אביר _TM יתייחס לשנים עשר השבטים כפי שהם נזכרים למאפיינים חשובים אחרים של אומניות הלוחם.