אביר – מכלול אומנויות הלחימה הישראליות העתיקות

מאת גראנדמאסטר יהושע סופר

אביר: הילולה של אומנויות הלחימה העתיקות של שנים עשר שבטי ישראל, כנלמד מציורי מאורעות היסטוריים, תרבותיים, משותפים, רוחניים ותנכיים,  שתחילתה מזרח הקרוב, עם אברהם אבינו ע''ה  לפני 4000 שנה, בשילוב סמלים יהודיים, מוסיקה אותנטית, תלבושות, כלי נשק, ריקוד, סיפורים מהטקסטים המקוריים, שירים, וכוריאוגרפיית לחימה עוצרת נשימה. "אביר" הנה תוצאה של שימור מסורת וקבלה  בנות 100 דורות וכן תולדה של מחקר מעמיק ושחזור יעיל של אומנויות הלחימה העתיקות של קדמוני ישראל ע''י תיור במקורות התורה ובשילוב ניתוח כלים ואיורים המפורטים על פיסול ואבן אשר נמצאו באזור ובנוסף על כך ניתוח חדשני ומתקדם אשר תוצריו הנם  שיטת לוחמה  יהודית מודרנית . "אביר" בגלגולה הנוכחי  הנה יצירתו ויוזמתו של מר יהושע סופר אשר הנו  ''אלוף אביר ה-50 '' הנקרא גם - ''אביר נון'' או ''גראנדמאסטר אביר". פיתוח אמנות לחימת אביר במתכונתה המודרנית הנה פרי התמחותו של "אלוף אביר ה-50, מר יהושע סופר" באומנות הלחימה "אביר" החל מגיל 3 בניצוחם של סבו ואביו וחיובם אותו החל מבגרות בלימוד שיטות "חיצוניות", מה שאפשר ניתוחן ותיקונן לאור עקרונות "אביר" והוספתן בקטגוריה הנקראת טכניקות חיצוניות, הדבר מאפשר לימודן לאור הטעויות הבסיסיות בהן לפני עיבודן מחדש מה שמאפשר הבנת השיטות החיצוניות ונקודות התורפה שלהן ובנוסף לכך עובדו טכניקות מודרניות לחלוטין המיועדות להתמודדות במגוון אירועים כגון מול נשק חם וחבלה. שימור הידע במשך דורות כה רבים וכן שכלול השיטה בדור האחרון נעשה בסוד ונאמר על כך -  '' מה שסמוי מן העין יש בו ברכה'' . לפני שנים מעט, מור אביו הוא ''אביר רועים'' העניק לבנו "אלוף אביר ה-50" היתר, לגלות ולהפיץ את השיטה במתכונתה המחודשת . כל ניסיון לחשיפה של "אביר" ללא אישור מאביו לא בא בחשבון ולכן גילוי השיטה לא בוצע אפילו דקה אחת לפני בוא הזמן. "אביר" הנה אמנות לחימה מגוונת ואקזוטית המכילה טכניקות התחמקות ומעגליות הזורמות בהרמוניה עם הטבע. עוצמת השיטה באה לידי מיצוי ע"י לימוד השימוש בביו אנרגיה אלקטרומגנטית ,פיסיקה ומכניקה, אותם רותמת "אביר" לתנועות הרסניות הדומות לגלי אוקיאנוס בעלי עוצמה, רעידות אדמה וטורנדו, המבוססים על עקרונות של :

v   חיות = כוחות רוח חיים

v     חשמל = חשמל או שני הפכים שווים מיוצגים  ע"י  הפעולה של מילוי וריקנות מאופיינים כנשימת  אדם המעביר את החיות כעצמה פנימית ע''י כח המחשבה לכל חלקי הגוף ע''י ''רצון'' (אותיות  צנור).

v     כוח המשיכה והמשכיות בתנועה

v     קרינה וחדירה

v     זמן, מקום וצורה

v     בלתי נראות

v     קרב ע''י צורות ה'א''ב'


v   עקרונות שנים עשר שבטי ישראל ועשר הספירות (אלו כלי חינוך אזוטריים ומורכבים המאפשרים הבנת טבען של תנועות וכח המשולבים ביישומם של עקרונות אחרים, כלים אלו גם מכוונים לנקודות מסוימות של המרכזות אנרגיה, מסה או "מטרות" כמו גם שימוש בטלפתיה והיפנוזה על מנת להסיט או להגביל יריב).                         

                                                                                                                            

מדע זה כפי אשר מתואר לעומק במקורות, נמצא לאורך כל התורה ונלמד על ידי מבצעי "אביר" ללא קשר לרקע שלהם בלימודי קודש או שמירת מצוות והיכולים להתחיל להתאמן בצורת ריקוד זו, אשר כוללת שיטת הגנה עצמית קטלנית עם תבניות או בלעדיהן אשר אפקטיבית כיום כפי שהייתה בתבוסת כוחות הצבא העתיקים של  מדיין, עיי, עגלון, לכיש, כנענים, חיתים, אמורים, פריזים, יבוסים, וגירגשים.

מדוע שיטה זו נקראת "אביר" ?           

"אביר" ? מה זה ???

 

"אביר" : מילה עברית שפירושה עוצמה, מצביא, שומר הארמון, שומר מלכות, לוחם או שומר ראש, מגן על אלו החשובים לשימור האומה והנושאים שלה, למען כך שללא אנשי ישראל אין על מי לשמור ולהחזיק בחוקים של התורה כולה...הסיבה האמיתית שה' יתברך שמו, בכל נדיבותו האוהבת, יצר את היקום וכל אשר בו. "אביר" יכול להראות כאחד המגן על הארמון, אשר מכיל את הנשמה, הרוח והגוף, אשר נקרא ד' (ארבע) אמות (מרווחים המשמשים כאמת מידה), כמצווה ע"י ה' להגן. מכיוון שבתוך אביר אמיתי מוכללת תורה חיה, בלימודיו מחפש האביר להפנים את החוכמה, כדי להיות טהור ולהדגים את המעלה אשר מתארת את "אביר ישראל" וכוללת את ראשי התיבות של המילים העבריות העתיקות:  האות הראשונה א מייצגת אמונה, שמשמעותה שהאביר נאמן  לאחד והיחיד ובעצמו נאמן לאנשים עקב היותו אמיתי. ביטחון, מייצג את האות השנייה ב במובן לסמוך. לסמוך פירושו גם ביטחון והאביר סומך על ה' מעל לכל, מה שמקנה לו את בטחונו העצמי כמו גם יכולתו לסמוך על עצמו במציאת פתרונות לכל. אביר ה' הנו גם הבטחה וגם ביטחון לסובבים אותו הנובעים מיכולתו לעמוד בכל פרץ משום דבקותו ב-ה'. האות י מייצגת את המילה יראה ומורה על היראה שבאביר הנובעת מיראת כבוד ה'. למעט יראת ה' אין האביר ירא דבר אך יראתו על הרשע והעוול אשר מאיים על החלש, הזקן, חסר הישע, הצדיק או החף מפשע, אך למרות כל אלו מכיל האביר רחמנות. רחמנות זו הנה מן האות ר והיא האות האחרונה. באם אדם מחפש שלום והרמוניה האדם האחרון אשר יכול הוא לצפות להתייצב נגדו בקרב, יהיה  בעל נשמה קרובה אשר גם הוא רחמן. זו הסיבה לכך שאות הזו גאה להיות האחרונה בסדר. ישנם שלושה סוגים של אנשים אשר לאביר אין רחמים כלפיהם - רוצחים, גזלנים ורשעים.                                        

                                                           


האבירים שומרים על המלך, המייצג את הבורא שהוא מלך היקום. התלמידים של "אביר" – אומנות הלוחמים או "הלחימה" הישראלית (עברית) הקדומה (והמתקדמת) יכולים לראות את עצמם גם כמגנים על הנכס של המהות הפנימית שלהם בביטחון  ובאיזון מתאים כמו ה"מלך" בארמונו (הגוף), מאחר והמילה מלך בעלת שלוש אותיות, אשר מורים על שלוש מאיברי הגוף הפנימיים החיוניים של האדם:  מוח, לב, כבד. שלושה איברים אלה מייצגים החיים עצמם בתוך הגוף הפיזי כפי שהם אמורים להופיע בסדר מתאים. המוח מייצג בעלות או שליטה ע"י מידה טובה של תבונה וסיבה בקרב הרגשות המיוצגים ע"י הלב והכבד שהם המנוע המחולל כוח בחלקם התחתון של שלושת האיברים הפנימיים אשר כולם ממוקמים במרכז הגוף. הלב הוא רק מעט שמאלה, והכבד הוא מעט ימינה, בעוד שהמוח בדיוק במרכז ב"כתר" הממחיש את היתרון האידיאלי שלו להנחות את שני האיברים הפנימיים האחרים. זו התפיסה בתורה אשר מלמדת אותנו שמנהיג אמיתי חייב לפעול בחכמה תחילה עם רגש או עם כוח לפי הסדר הזה, אין הדבר ברור יותר מאשר במצב לחימה. כאשר אנו הופכים את שתי האותיות הראשונות עם הלב שממוקם מעל למחשבה, אנו מקבלים "למך" שמשמעותו טיפש.

הדוגמה הנ"ל היא דוגמה אופיינית לאופן בו החוכמה והמסורת היהודית שזורות עם הצד האזוטרי של "אביר" - אומנות הלוחם. האותיות לוחם מייצגות גם את האותיות מחול דבר המדגיש את חלק הריקוד בתנועותיו של הלוחם וכן שאנו מדברים על שני הפכים שווים כגון לחימה ומחילה בעוד התפיסה הנה מיסטית בטבעה, ניתן לראות היגיון טהור בצורת חוכמה פשוטה, המספיקה לכל אחד על מנת ליישם עקרונות "אביר" בקרב וכן בחיי היום יום של אדם. "אביר" עושה שימוש רב בא"ב, כך שללא זה, אי אפשר לקבל את השעורים, התפיסות, הכללים, והעקרונות הבסיסיים היפים הרבים המולבשים כה באלגנטיות בשפה הישראלית העתיקה.