.1.
תיאור
שיטת "אביר" וייחודה:
.1.א. שיטת "אביר" משתמשת בצורות "א-ב" האותיות העבריות כצורות
תקיפה במגוון רחב, כאשר לכל אות ישנן שבע בחינות (קטגוריות) התקפה והן:
.1.א.1.יוזמתי.
.1.א.2.תגובתי.
.1.א.3.חניקה.
.1.א.4.נעילה.
.1.א.5.הטלה.
.1.א.6.ערבוביה.
.1.ב. שיטת "אביר" משתמשת בתנועה נצחית – אין עצירה
ועמידה בתנוחות סטטיות, דבר זה מעצבן ובלבל את היריב וגורם למצב כי בזמן בו הוא
משגר התקפה, מבצע ה"אביר" כבר אינו שם.
.1.ג.
שיטת "אביר"
משתמשת בכלל העתיק אשר מוזכר בסודיות במקורות התורה ונקרא "קשת". כלל זה
ייחודי ל"אביר" ולא נמצא באף שיטה אחרת. הכלל מחייב שב"אביר"
לא מיישרים את הגפיים אף פעם. ידיים ורגליים נשארות בצורה של "קשת",
לולאה או מעגל. התקפות אלו הנן התקפות בעלות עוצמה רבה, אינרציה ורפיון וקיימות גם
באגרוף במגוון מצומצם ונקראות HOOK או UPPER
CUT, אך
בניגוד לאגרוף באביר אין כ"כ מפלט ממכות אלו שכן צורת תקיפה זו באה עם קרבה ליריב
ואינה מאפשרת מספיק זמן לתגובה. ב"אביר", צורת הקשת מונעת סכנת גרימת
בריח לאדם עצמו, דבר הקורה לעיתים בשיטות ישירות או אף שיטות שטוענות לאי נעילה
שכן תזוזת המותקף יכולה לגרום לנעילת מפרק לתוקף ולפגיעה עצמית והרס עד שבירה וזאת
מתוך טעות עצמית או הגנה של היריב.
.1.ד. בניגוד לשאר השיטות "אביר" מדגיש בהתקפות, יותר את
התנועה של הגפה בהתקפות ולא למשל יצירת כלי ספציפי לפגיעה כגון אגרוף או גב כף
הרגל. הסיבה לכך הנה כיוון שאנו בתנועה וכן היריב ולא ניתן לבצע שיקול רווח בין
לוחמים. ב"אביר" מחפשים להשתמש בכל הגפה בהתאם להתקרבות וההתרחקות
מהיריב, כך שהיד או הרגל יפגעו ביריב ולא משנה עם איזה חלק ותמיד ללא סכנת בריח.
הדבר נותן ללוחם ,אביר" הרבה יותר סיכוי להגיע למטרותיו ולפגוע בהן. יישום
ההתקפות קל יותר מאשר בשיטות אחרות מפני שהן זהות חוץ מהזווית שלהן, לדוגמה –
"אביר" מגדיר את מכות הידיים על ידי ארבעה כיוונים, שניים במאוזן ושניים
במאונך. במאונך ישנה תנועה אלינו כנו גלגל החוזרת אלינו ונקראת משיכה ולעומתה
תנועה של גלגל קדימה הנקראת טחינה. במאוזן יש לנו הסחה פנימית וחיצונית.
.1.ה. בניגוד לשיטות קריאת גוף היריב החיצוניות, "אביר"
מלמד את תלמידיו שלא להסתכל בעיני היריב שכן זה יכול לבצע פעולותיו גם ללא פתיחת
עיניים או כגון יריב החסום בעינויו מסיבה זמנית אך ממשיך להלחם. ישנם יריבים
ערמומיים המנסים להטעות בעיניהם ולבצע פעולות שקר. הסתכלות בעיני היריב מבזבזת זמן
תגובה בטיפול בהתקפות שכבר בשיגור אלינו. מסיבות אלו ב"אביר" קיימת שיטת
ה"מסך" כדי לקרוא את תנועות גוף היריב. בשימוש "המסך" אנו
מסתכלים על היריב כתמונה שלמה ולא מתרכזים על נקודה ספציפית המונעת מאתנו מלהשגיח
על אפשרות היריב לשלוף אחד מכליו מאחד מכל חלקיו. כלל ידוע הוא ב"אביר"
שכל התקפה ע"י יריב התוקף אם אחת מגפיו מתחילה בתנועת האגן, למשל תנועת האגן
ללא הרמת אחת הרגלים מעידה על התקפה באמצעות יד ולא רגל. ההסתכלות הנה כעל
"מסך" שכולל את כל חלקי גוף היריב ומאפשרת התייחסות לכל דבר שיצא מחוץ
לרדיוס של היריב, כל מה שבכיוון אלינו בקרבת הרדיוס, פרמטר או "ד' אמות"
(המושג התורני) דורש טיפול מיידי ומה שלא יוצא מ-"ד' אמותיו" נחשב
כניסיון להסיח את הדעת.
.1.ו.
שיטת הסיקול בין יריבים
גם היא ייחודית ל"אביר. ביחד עם המושג "ד' אמות" ישנה תוספת
התייחסת לכלל הגבולות של העצמות, צעדים וזוויות. שיטה זו מאפשרת למדוד בתיאום עם
מצב היריב את מיקומינו ולדעת היכן הוא אמור לפגוע בנו ולכן אנו מגיעים עם
פעולותינו כנגד עוד לפני שאנו זזים. על ידי שינוי קטן של זווית אנו גורמים לריב
לפספס אותנו ולהיות חשוף בפני תגובתנו הנגדית. בשיטות הסיניות הם מחלקים את קריאת
היריב לשער פנימי וחיצוני המחולקים על ידי חריץ באמצע לשלושה גבהים – עליון, תחתון
ואמצעי, זה מסובך, קשה ליישום וסטייה קטנה משבשת את כל השיטה.
.1.ז.
"אביר" תוקף בעקרונות של תת מודעות ועם מודעות בגפיים.
היכולת להכות מכות תת מודע הנה מהפיכה
בעולם הקרבי אשר דורש מודעות לביצוע התקפות מדויקות, נקיות ונקודתיות
בשליטה ע"י הקואורדינציה. בשיטת תת
המודע ב"אביר" המוח משקלל ומוצא את המטרה במדידה ובשיתוף עם כח
ה"רצון" הקובע בצורה עצמאית את מיקום ההתקפה וזאת בניגוד לכל שיטה
בעולם. "אביר" סומך על האגן בתנועה כזו או אחרת ע"מ ליצר את התנועה
והתנופה שלה לכיוון היעד, הדבר דורש מיומנות ואימון אבל התוצאות הנן ייחודיות
ויעילות בצורה יוצאת דופן. בהיבט השכלי מלמדים את נושא התת מודעות תוך שימוש בסמל
שבט ראובן שהוא גם מים ( "ראובן פזיז כמים") וגם פרח, התנועה הנה פזיזה
זריזה המנווטת עם סיבוב הגבעול להכות עם עליו. מכות ללא תת מודע משתמשות בסמל שבט
אשר המיוצג ע"י עץ זית, הלוחם מזרים כח שהוא כביכול יונק משורשיו בקרקע
ע"י " רוח החיות" מחשמל הבריאה ומכוון את זרימת הכח הזה לתוך ענפיו
המסמלים את גפיו. כל תנועה של העץ גוררת עמה את שאר העץ אם אלו הענפים ואם העץ
עצמו – הן תנועת פרט (גפה) והן תנועת הגוף. העץ המיצג את שבט אשר קשור גם לשימוש
בכח של שבט יהודה אשר סמלו אריה. הגבעול והפרח של שבט ראובן וצורת המים מזכירים
למבצע "אביר" את שבט דן המיוצג ע"י סמל הנחש שהנו גם דרקון. שבט דן
קשור לשבט יהודה גם הוא ולעיתים גם הוא מסמל אריה. ההצלפה והרפיון בתנועת מכה בתת
מודע גורמת לכעין פיצוץ אשר קשה מאוד לדמיון לפני יישום הטכניקה הזו.
.1.ח. "אביר הנה שיטה
תלת ממדית העוסקת גם באיזון ושיווי משקל. האיזון ב"אביר" בא לידי ביטוי
בכך שאין עדיפות לשימוש ברגליים על חשבון הידיים כפי שקיים אצל מבצעי טאקוונדו.
אין ב"אביר" שימוש בידיים על חשבון הרגליים כמקובל בשיטות מדרום סין,
בהן משתמשים בעיקר בידיים ותו"כ עמידות די סטטיות כגון וינג צ'יון ולכן
לוחמים ממצב קרוב ליריבם. בשיטות מצפון סין בועטים יותר ולכן עומדים רחוק יותר.
היאבקות אינה מתייחסת להתקפות גפיים בכלל. "אביר" אינו בא לתאר סוגי
יריבים ואינו "ספורט" המחפש לברר איזה הוא התרנגול החזק יותר, זו שיטה של אומנות לחימה
תלת ממדית, שכן אין "אביר" בונה על הצורך להיות רחוק או קרוב ואו בטווח
ביניהם. "אביר" כשיטה טוען שאם היריב מיישר את רגליו ועדיין לא נכנס ל-ד'
אמות שלנו אין סיכוי למגע בין שני היריבים. לאנשי "אביר" נוח לעבוד
ידיים, רגליים, קרוב, רחוק. קרוב ב"אביר" מתייחס לאותיות קרב ונשק
מתייחס ב"אביר" לנשיקה – מנשק את יריבך. ב"אביר" עובדים עם או
בלי כלים מסוימים מן המצוי ועד האקזוטי וכן עובדים קרקע. אין חוקים בהגדרת לחימה
ב"אביר" – מתייחסים למצב אמת. "אביר" כאומנות לחימה גורם
ומחייב את מבצעיו להתרגל לכל מצב קרב אפשרי, אם קרבות אימון או אחרים – דיבור עם
תוקף בודד או כמה, במדבר, ביער, בחוף ים ובמים רדודים עד עמוקים, במרכז העיר, באתר
בילוי, הקלעות לקטטה או ויכוח, חייל המאבטח במחסום, מאבטח אישי בשוק הפרטי
והביטחון וכו'.
.1.ט. ביחס לשני הסוגים של הגישות הקיימות בלימוד באומנויות
הלחימה:
.1.ט.1.השיטה
הראשונה קובעת כמה עקרונות בתיאוריה ואומרת שיישום העיקרון יוביל את המבצע לשליטה
ויכולת להתמודדות בכל מצב. בשיטות אלו מתאמנים על תנועות חיקוי כתבניות ביחיד
ובזוגות ולתפיסתם אין צורך לחזור יותר מדי על הטכניקות שכן אדם עם העיקרון אינו
זקוק לזה.
.1.ט.2.השיטה
השנייה קובעת כי האדם הממוצע לא יוכל לתפוס בשכלו ולהבין את העיקרון ולכן לא ידע
כיצד לפעול ברגע אמת, אלא אם כן נותנים לו תשובות אותן יזכור ע"י המון תרגול
ואין עניין כלל להסביר עניין הטכניקה דהיינו "העיקרון". עובדים בזוגות
בעשרות שלבי לימוד עם המון טכניקות לכל מצב. המון דרגות ביניים כגון מתחיל,
בינוני, מתקדם ומדריך. חוזרים על הגנות והתקפות באוויר ותבניות.
.1.י.
"אביר" מיישם שתי הגישות בהרמוניה. ישנן נקודות טובות
כמעט בכל השיטות ביחס לשתי הגישות שצוינו, "אביר" מחזק את שתיהן.
"אביר" דואג ללמד את העקרונות מאחרי הטכניקות ומעודד תלמידיו לשאול
שאלות כגון כיצד משתחררים ממצב זה או אחר ע"י יישום עקרון כזה או אחר. במקביל
ללימודי העקרונות, "אביר" מניח בפני תלמידיו מבחר רחב של מצבים ע"מ
שיהיו להם תשובות למצבים אלו. כמו כן לומדים לפי זיכרון וחזרה במידה ואין יכולת ללמוד את העיקרון כגון בעבודה עם ילדים וזאת עד אשר יוכלו
תפיסתית ללמוד את העיקרון ולפחות אם לא גם אז יהיו להם תשובות לביצוע.
.1.יא. גישור למהות וזהות יהודית:
.1.יא.1.
"אביר" מביא את כלל הציבור להשתלב יחד בשלום. קהל היעד
של "אביר" הנו כלל ישראל הנמצאים בארץ או בתפוצות. הישראלים ירגישו קשר
עם יהדות התפוצות בחו"ל וינסו לקרב אותם לא"י. "אביר" מלמד את
עם ישראל להתמודד עם איומים בא"י ישראל ובקהילות ישראל.
.1.יא.2.
"אביר נותן חשיבות להיסטוריה של עם ישראל ושפת לשון הקודש.
ערכי התורה נלמדים גם הם ללא כפיה או לחץ
כשלהוא.
.1.יא.3. "אביר" הוא
סוג של ריקוד בגדר של "ריקודי עם", ניתן ללמוד "אביר" כריקוד
לשיפור הבריאות וליהנות בלא כל קשר לשיטות הלחימה. "ולוחמים ורוקדים ילמדו
ביחד בו זמני".
.1.יב. שבטים:
"אביר"
מתייחס לענייני מיקום, תזמון, שיווי משקל, מהירויות שונות, זרימה בתנועה וזוויות
ע"י מחצית השבטים שאינם חיות קרביות. מעלות החיות הקרביות מלמדות סגולות
להצלחה בכל סוג של קרב ובכל שלב של חיי האדם ולכל סוג של אופי נפשי וגופני.