שו"ת – שאלות ותשובות:

מערכת אומנויות הלחימה היא פרי מוחו של גרנדמסטר יהושע סופר,שהוא כנראה המפיץ המנוסה ביותר בארץ של אומנויות הלחימה.

סופר נקרא על שם יהושע בן-נון ואבנר בן-נר,אבירי משה רבנו והמלך שאול. הוא גם בעל חגורה שחורה דרגה 7 בקוק סול וון הקוריאני והפקידו,שניהם אומנויות לחימה מסורתיות,ודרגה 6 בטוקגונג מוסול,אומנות קטלנית ביותר אשר פותחה עבור יחידות עילית בצבא הדרום-קוריאני,יחידות אנטי-טרור ונבחרים מבין חברי קהילת המודיעין הרחבה.

הגרנדמסטר הינו אחד מן הבודדים בעולם אשר הגיע לדרגה גבוהה זו באומנויות מורכבות וייחודיות אלו. הוא גם בעל חגורה שחורה בדרגה 3 באומנות המוכרת יותר טאיקוונדו,וכן חגורות שחורות בטאיסודו וטנגסודו. בצעירותו התנסה באיגרוף מערבי,קיק-בוקס במגע מלא וקונגפו בשיטות צוי לי פוט, גמל שלמה,עגור לבן והונג-גאר. למסטר גם ניסיון רב ביותר מתקריות אלימות עם שונאי-יהודים ברחובות בשלשה יבשות.

סבו של סופר,נחמן, אימן אותו מגיל 3 במשחקים המבוססים על ניסיונו באומנות אביר מחברון ומדבר חיג'ז,וביניהם שוטנא,כרכור,פזיזה,היאבקות,קונפון,קשת,חרב רחב,מקלע,כידון,נבוט,מגל,ומערף. סבא נחמן למד גו-ג'יטסו קוריאני בשרתו ביחידת חי"ר\פרשים בצבא הרוסי לאחר חטיפתו בביקור בקברו של רבי נחמן מברסלב באוקראינה. הוא הוחזק בניגוד לרצונו במשך חמש שנים עד לבריחתו. מיומנויות באביר אלה נשמרו בסוד,עד לזמן המתאים לגלותם ולהעבירם לאחרים.

כיום משמש גרנדמאסטר של אביר כאחראי אזורי מטעם ארגון הקידוהאי הקוריאני\עולמי,ארגון הנמינג'וק הפקידו בישראל וארצות רבות אחרות באירופה. הוא משמש גם כמדריך אורח בימ"מ הרוסי(אלפה) ויחידות עילית באוקראינה(ברקוט). ג"מ סופר הביא את ג"מ סיו-אין-סאן שהינו בעל חגורה שחורה בדרגה 10 ומייסד קוק-סול-וון,יחד עם צוות הדגמה מיוחד לפסטיבל אומנויות הלחימה בפריז(ברסי),אשר שודרה ברחבי העולם ברשת יורוספורט. יחד עם חשיפת מורו הנערץ לעולם,הביא ג"מ סופר את אומנות אביר לתודעת הציבור בקבלתו את הסכמתו הפומבית ללמד את עקרונות אביר בשיטה מותאמת לצרכי הדור.

אומנות אביר עוצבה כביטוי יעיל למורשת הקרבית של עם ישראל,המבוססת על שפה,תרבות,היסטוריה אמונות וטקסים יהודיים, במטרה להוות שיטת לחימה מציאותית,במקביל לדגש על מסורת ויתרונות בריאותיים הטמונים באביר.

incidentally. Yehoshua Sofer became Israel's first own Grandmaster of an original system recognized by the President and Chairman of perhaps the largest, oldest and most prestigious international governing body for traditional Korean martial arts in existence.

The word Korean is the key word regarding the role of GM Seo’s organization so his recognition of Sofer’s work is his alone and not that of the association. Seo said’’ Abir is a Jewish martial art from Israel and so you don’t need any other nation to recognize it.’’

למרות היותה מערכת אומנויות ושיטות לחימה מודרנית לחלוטין,ל"אביר" שורשים רוחניים עמוקים במסורת ישראל העתיקה,תוך שהיא מגלה פן נוסף של אותיות הא"ב,עקרונות כוח וחיות פנימיים,ריפוי,תרגילי נשימה ומדיטציה (התבוננות) אשר מקורם בתנ"ך. כל זאת תוך שילוב שימוש בתכני הלוח העברי,חגיו ומנהגיו,והעלאתם על נס את גיבורי האומה האמיתיים בכל תקופותיה. אין ספק,אפוא,כי אביר הינו אומנות מסורתית במלוא מובן המילה.

במה שונה אביר מאומנויות אחרות שפותחו בישראל כגון "הישרדות" ו"קרב מגע"?

למרות שעם עצמאותה של החברה במדינת ישראל המודרנית פותחו מספר אומנויות "חדשות",הרי שלמעשה אין הן אלא גלגול של אומנות הג'יו ג'יטסו,אשר הופשטה מלבושה היפני כדי להתאימה לתדמית ה"ישראלית" החדשה,אשר אין לה ולא כלום עם כל מה שקשור לטקסיות,מסורת,רוחניות,או כל דבר שנתפס כמיושן או מסובך מדי הדורש זמן ואימון רב.מושגים כגון הבנה,תנועה טבעית,נשימה נכונה,בריאות והרמוניה והכרת הבורא נתפסים על ידם כבזבוז זמן. שם טמון ההבדל הרעיוני והתודעתי שבין אביר לשאר התקרובת הישראלית. נקודה מעניינת נוספת היא השימוש בצורות המתארות מסרים מן הטבע וחיות קרביות,תוך התייחסות תמידית לגבורותיהם של אבירי עם ישראל בתנ"ך.

אם מדובר באומנות עתיקה-איך אנו יכולים לדעת שאכן הייתה בידינו בימי קדם?

לאור מחקר רב בתנ"ך תלמוד ועוד כגון "ספר הישר" ויוספוס פלביוס המתארים את יכולתם הקרבית של היהודים בימי קדם,בלחימה ביד ריקה ובנשק,תוך ריכוז האנרגיה בבטן התחתונה וחיקוי תנועות של בעלי חיים. גדעון גבר בעזרת 300 לוחמים,על צבא מדין ועמלק אשר מנו מאה ועשרים אלף חיילים. יהושע ניצח 31 מלכים על צבאותיהם. שמשון היכה את פלשתים "שוק על ירך" ויהודה בן יעקב הפיל בצעקתו את שיני חיילי פרעה-צעקה שנשמעה בגליל על ידי חושים בן דן.באותו רגע,מסופר במדרש,ריסק יוסף עמוד אבן שהיה במקום בבעיטה. שמעון ולוי נקמו את אונס אחותם בהריגת שכם.בני 13 ו14,וחמושים בחרב בלבד,הרגו 10500 איש. יהודית,דבורה ויעל היו דוגמאות לכך שגם נשי ישראל היו לוחמות יעילות.

למה ,אם כן,אין הכרה בציבור הרחב למורשת קרב מפוארת זו? למה מגנים רבני זמנינו את לימוד הלחימה,למרות היותה חלק בלתי נפרד מחיי אבותינו?

הרמב"ם מכנה בשם שוטים את אלו המזלזלים בהתעמלות ובריאות הגוף,בעוד חכמינו ז"ל מרבים לשבחו בכל לשון של שבח!

האם גישה זו נובעת מזיהוי האומנויות המוכרות עם "דרכי העכו"ם"? האין אימוני "אביר" בעצם ביטוי פיזי לעקרונות הנלמדות בתורה? האין אנו מצווים בתורה להגן על עצמנו?

קיים חשש אצל מנהיגים יהודיים בזמננו שאימון באומנות לחימה יגרום לביטול-תורה ולאלימות על ידי אימוץ מושגים נכריים. ישנם החוששים גם להתערבות נוער שומר תורה עם נוער חילוני הסוגד לתרבות הגוף וכוח. ישנם גם השולחים את ילדיהם לאימון כניסיון נואש לרכישת משמעת כלשהי עבורם. ברם,הרמה המוכרת במתנ"סים ודומיהם נמוכה להחריד,והאווירה הינה של ספורט תחרותי וברוטאלי אשר מדגיש את מעלת הניצחון בכל מחיר על פני ערכים של הרמוניה,כבוד הדדי ועצמי ויסודות חשובים אחרים באומנויות הלחימה.

כמומחה לאומנויות לחימה אשר למד מבכירי המורים בעולם באסיה וארה"ב-מעלה מאסטר סופר מספר שאלות לגבי הנוער הישראלי:

1-למה אין סבלנות ללמוד אומנות מסורתית מארצות המזרח?

2-למה כל כך קשה להם ליישם עקרונות האומנות גם לבעלי מוטיבציה גבוהה?

3-למה נרתעים ממשמעת המקובלת ללא עוררין בארצות אחרות?

4-למה לא פונים יותר ללימוד אומנות המוכחת כיעילה בניתוב אגרסיביות וכעס לכיוון חיובי?

5- למה נמשכים לשיטות שטחיות ואגרסיביות יתר על המידה אשר להם יעילות מפוקפקת?

6-למה דורשים לימוד מהיר ותוצאות לא-בשלות,ומתפלאים שאין הם מוצאים סיפוק והגשמה באימוניהם?

אומנות "אביר" הינה גם גורם המאחד בין קטבי העם ונטיות אישיות שונות. כיהודים יש לנו תרבות,שפה,היסטוריה ותורה משותפים. החשש המוצדק של מחנכים יהודיים מפני אלמנטים פילוסופיים זרים באומנויות הלחימה-בא על יישובו באומנות "אביר" המבוססת לחלוטין על יסודות יהודיים אוטנטיים.

גם התופעה הנפוצה של תסכול מול הקושי לשנן מושגים בשפות זרות,הנתפס לפעמים כניסיון שקוף לאכוף את עליונותם המדומה של תרבויות המוצא של האומנות הנלמדת,כמובן שאיננה קיימת בלימוד "אביר".

מתחזים למיניהם,מנצלים את ההילה והמסתורין שבתרבותם האקזוטית כדי ליצור רושם של יכולתם לשאוב כח מאגי ממקורות נסתרים,וטוענים לייחוס ולשושלות בנות אלפי שנים עבור טכניקות שפיתחו בעצמם למטרות רווח.באחדים מן האומניות הללו אף מתיימרים ליטול כח מרוחות או מבעלי חיים.

בתי ספר ללחימה מתנהלים לרוב כבתי-עסק,ומנהליהם מתקשטים בתארים ותלבושות ססגוניים כדי למשוך תשומת לב תקשורתית ועסקית,חלקם אף מתפקדים כ"כתות" במלוא מובן המילה.

האם אפשר להבין מכך שהסיבה העיקרית ללמוד "אביר" הינה זהות יהודית?

האם "אביר" יכולה לעמוד בגאווה מול אומנויות מפורסמות אחרות?

ל"אביר" מושגים חדשניים וייחודיים,אשר פותחו על ידי ג"מ סופר,אשר מתחרים בהצלחה במיטב האומנויות הקיימות.

עקרון אחד הינו עקרון הרתע.

על פי עקרון זה , בכל חזרה מתוך הכאה,מופעל כח דומה במהירות גבוהה יותר מן הכח שהפעיל את המכה מלכתחילה.

לפיכך,התקפה המשלבת את עיקרון הרתע הינה ההתקפה המועדפת,בהיותה נשק נסתר המתקיפה את אחורי היריב,אשר אין לה הגנה מפני מכה הנראית כאילו באה מלפנים.

חץ לולאה-

שיטת הכאה מיוחדת לחלוטין: אין הגבלה של שטח המגע לאיזור מסיום ביד או ברגל אלא נעשה שימוש בכל חלק של הזרוע או הרגל שיבוא במגע עם היריב.מכה יכולה לצאת מ"נקודת אפס" כאשר האצבעות לוחצות על הכבד,ובכיפופם חזרה חודרים עמוק יותר בהתמזגם עם מכת מרפק ישירה אל כיס המרה והלבלב בתנועה מעגלית מתמשכת אחת.

במשך כל הפעולה,שומרים על עקרון אי-נעילה ובכך נמנע נזק לפרקים כתוצאה ממתיחת יתר. החץ נע במסלול מעגלי בניגוד לבעיטה הקלאסית המורכבת משתי תנועות ישרות וחצי קשת,במבט מן הצד.

הבעיטה הקלאסית עוצרת פעמיים בדרך להשלמתה,וחושפים את הברך לנזק כתוצאה מתיחת יתר כאשר הרגל ננעלת בסוף המכה. סכנה נוספת היא חשיפה של אזור המפשעה או הגב להתקפת נגד,בגלל התנוחה הלא יציבה במתן בעיטה כזו.אם מחטיאים את המטרה,שוב קיימת הסכנה של מתיחת יתר. בחץ,לעומת זאת,אין סכנה של מתיחת יתר כיון שהרגל אינה מתיישרת.אין עצירה במהלך המכה,ואדרבה,המהירות גוברת תוך המשך המכה ואפשר לפגוע בכל חלק של האיבר המתקיף.

לא רק שמתגברים על סכנות מתיחת היתר,אלא היכולת לבצע את תנועת חץ-לולאה תלויה בהרפיה מוחלטת! כך שומרים גם על גמישות וניידות מרביים. כח ה"חיות" בהכוונת ה"רצון" הם כל שנדרש לשיגור כלי נשק קטלני זה כהרף-עין ובכח מרבי.

שבעת חלקי ההתקפה לפי הא"ב:

הא"ב העברי כולל 27 סמלים (22 אותיות+5 סופיות) והמקבלים 7 הגדרות בתורת הלחימה:

חניקה , נעילה , הטלה , הורדה , התקפה יזומה , התקפה תגובתית , שילוב של מספר עקרונות דלעיל.

כל זה נותן לנו דרך מיוחדת וקלה ללמידה עבור עקרונות מורכבים ביותר הכוללים 189 טכניקות, הנלמדות במקביל ל176 טכניקות הגנתיות,המבוססות על אותם העקרונות. כל זה נותן לנו 365 טכניקות בסך-הכל,המתאימות למספר הגידים בגוף האדם ולמספר ימות השנה. מספר זה הינו בעל משמעות רבה,והינו המספר הנדרש לקבלת דרגת "מוסמך" בתורת אביר.

בדרגת סמיכה''"

המוסמך מחדד את כישוריו בלמדו 248 טכניקות נוספות,המקבילות למספר העצמות בגוף. כל זה נותן לנו סך של 613 (תרי"ג) טכניקות ,המקבילות לתרי"ג המצוות התורה.